סמ"ר עידו ברוך ז"ל

תאריך לידה

ד' בתמוז תשס"א 25/06/2001

תאריך נפילה

ט"ז בתשרי תשפ"ג 11/10/2022

עיר הולדתו

הרצליה
עינב ואיתן
גדס"ר גבעתי, לוחם בפלגה ב'
בית העלמין בגדרה בחלקה הצבאית
הורים ושתי אחיות יעל ונעמה
בבנם הבכור של עינב ואיתן. נולד ביום ד' בתמוז תשס"א (25.6.2001) בהרצליה. אח ליעל ונעמה. עידו נקרא על שם הנביא התנ"כי שתואר כ"איש האלוהים", כמנהיג משכמו ומעלה. בפי משפחתו כונה "עידודו" ו"דודו". גדל בהרצליה והתגורר עם משפחתו בבית סביו. בהיותו בן ארבע עבר עם המשפחה להוד השרון, ושם למד בבית ספר יסודי מכיתה א' ועד כיתה ד'. בשעות הפנאי התאמן בחוג טאקוונדו. בגיל עשר עבר עם הוריו ואחיותיו לגור בגדרה והחל את לימודיו בבית הספר היסודי "רימונים". מכיתה ז' למד בתיכון "דרכא" על שם מנחם בגין בכיתת מופ"ת, כיתה המיועדת לתלמידים בעלי מוטיבציה גבוהה ומגבירה לימודי מתמטיקה, פיזיקה ותרבות. במסגרת זו תגבר גם את לימודי האנגלית ובחר במגמת דיפלומטיה. מנהלת בית הספר כתבה עליו: "נוכחות עוצמתית, נתינה שופעת, עזרה ללא תנאי, אצילות נפש, ברוך כישרונות שהאיר את סביבתו בענווה וברגישות. כמורה שלו לתנ"ך זכור לי עידו בזכות האנרגיה החיובית שלו. למרות העומס הלימודי תמיד מצא זמן לעיסוקים רבים ומגוונים, יזם רעיונות והציב מטרות שבזכותם הגיע למקומות הגבוהים". את לימודיו סיים עם בגרות מלאה, ובטקס הסיום קיבל מראש המועצה אות הצטיינות חברתית. עוד כשגר בהוד השרון הצטרף כחניך לשבט "איתן" בתנועת הנוער "הצופים", ולאחר המעבר הצטרף לשבט "שחר" בגדרה. עידו אהב את הפעילות ואת העשייה בתנועת הנוער, בלט במעורבותו ובאחריותו וניסה בנחישות לגייס חניכים חדשים באמצעות שכנוע ועידוד: "רוצה לבוא לצופים? כיף אצלנו", נהג לומר. בסוף כיתה ט' סיים בהצטיינות קורס מדריכים, ובכיתה י' הדריך קבוצה בשכבה הצעירה. בכיתה י"א מונה לתפקיד ראש מעטפת הפעילים בשבט, ובכיתה י"ב נבחר להדריך את חניכי כיתה ט' בקורס ההדרכה. לאורך השנים באירוע הסיום של כל מחנה קיץ קיבל על עצמו אחריות לארגון המוזיקה, ולאחד מהמחנות יצא עם יד שבורה ומגובסת, משום שלא רצה להחמיץ דבר. "הצופים זה החיים שלי", אמר. את דרכו המוזיקלית החל בקורס תקליטנים (די-ג'יי) לילדים בנס ציונה, ולאחר מכן המשיך להתפתח, צבר ניסיון וידע בתחום, הפגין כישרון רב וקנה לו מוניטין באזור. בכיתה י' יצא ללמוד יצירת מוזיקה בקורס תקליטנים בתל אביב והיה התלמיד הצעיר ביותר שם. פעמים רבות התנדב לעסוק בכך במסיבות למען שלל מטרות טובות, למשל במועדון נוער בגדרה ובמסיבת בת מצווה לנערה שמשפחתה לא יכלה להרשות לעצמה לממן אירוע שכזה. ילדים ובני נוער רבים זכו ליהנות ולשמוח בזכותו. לאחר סיום התיכון התנדב לשנת שירות במסגרת עמותת "קדימה" בבית לנוער בסיכון באור יהודה. בשנה זו חי בקומונה עם חמש שותפות והדריך בני נוער בכיתה ז'. בין היתר התנדב עם חניכיו בעמותת "סח"י" (סיירת חסד ייחודית) בחלוקת מזון לנזקקים. עידו האיר את דרכם של חניכיו, תיארו אוהביו, והם ראו בו מודל לחיקוי. בתום שנת השירות המשיך לשמור עימם על קשר ולבקרם בכל הזדמנות. אחת השותפות בקומונה הייתה רוני, ובין השניים נרקמו אהבה גדולה וזוגיות. "עידו היה בן הזוג הכי טוב שיכולתי לבקש", סיפרה רוני, והם תכננו עתיד משותף. מרגע ששתי המשפחות נפגשו, נטוו גם ביניהן קשרי ידידות, והן נפגשו מדי שבוע לארוחת ערב שבת. עידו, בחור חייכן בעל סבר פנים יפות, היה צעיר סקרן שהתעניין בסביבתו כמו גם במתרחש בעולם. נער מצחיק ו"שטותניק" ובד בבד ערכי, שנון ורציני. בורך ברוחב לב, באכפתיות ובאהבת אדם. קשייהם של אחרים נגעו לו, ותמיד שש לעזור, לתמוך ולתת מעצמו. הייתה לו יכולת להקליל את האווירה, להפיג דאגות ומתח, ואף על פי כן מתוך שאפתנות גדולה לא קל היה לו לקבל החלטות בנוגע לעצמו, משום שרצה לקבל את ההחלטה המושלמת, לא הסתפק בדבר הפשוט אלא רצה להיות במקום הטוב ביותר. גם כשהוטל עליו עומס רב, ביצע את המשימות כראוי ולשביעות רצון כולם. הודות לתכונות האופי המצודדות שלו רצו רבים בקרבתו – "מגנט של אנשים", כדברי אימו. סיפר אביב, חבר ילדות: "הגעת אלינו בכיתה ה' עם הכובע צ’לסי והתיק צד ונכנסת לנו לחיים, והמשכת איתי למרות שהתפצלו דרכינו… לצופים הצטרפתי בזכותך ומשם היסטוריה. היינו ביחד במשלחת, הכרחת אותי לבוא למרות שלא תמיד היה לי כוח. בשנת שירות היית שם בשבילי כשהיה לי קשה, וידעת לקנות לי את הכוס בירה שהייתי צריך באותו יום. פשוט תמיד היית שם, בלהגיד את המילה, להכווין ולייעץ". הקשר שלו עם הוריו היה קרוב. הוא חיבר בין כל בני המשפחה, ואחיותיו העריצו אותו. כששיחקו יחד ניסה לגרום למשפחה לחשוב שהוא המנצח גם כשלא ניצח: "צחקנו שאתה לא יודע להפסיד במשחק… תמיד היה מקור להתגלגלות מצחוק עבורנו", סיפרה אימו. מגיל שלוש-עשרה ועד הגיוס התאמן עם חבריו בעזרת מאמן כושר. ריצה הייתה ענף הספורט החביב עליו. ביום 1.12.2020 התגייס לצה"ל, וכפי שקיווה מתוך רצונו לתרום ככל יכולתו, עבר גיבוש סיירות והתקבל לפלוגת הסיור של חטיבת "גבעתי" בחיל הרגלים. מסלול ההכשרה נמשך שנה וחודשיים, ובמהלכם יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה). לאחר סיום המסלול מונה לתפקיד רס"פ (רב-סמל פלוגתי) בפלוגת טירונים. ביצע את משימותיו על הצד הטוב ביותר ותמיד עם חיוך, דאג שלחייליו לא יחסר דבר, נגע להם בלב, התייחס אליהם בגובה העיניים, והם העריצו אותו ותיארו אותו כדמות מנהיגותית משמעותית. "האימא והאבא של הפלוגה", כינו אותו. עידו אהב את השירות הצבאי וחלם להיות קצין, ואכן החל בהכנה לקצונה, אך בשל בעיה רפואית נאלץ לדחות את צאתו לקורס הקצינים בכמה חודשים. בתקופת ההמתנה לקורס, שעתיד היה להתחיל בנובמבר 2022, התעקש לחזור אל חבריו בפלגת הלוחמים כדי לצבור ניסיון מבצעי, והצטרף לצוות חפ"ק מח"ט (חוליית הפיקוד הקדמית של מפקד החטיבה) בתעסוקה מבצעית בשומרון. גם בצבא סחף אחריו את החברים, ארגן ערבי צוות וניצב במרכז העניינים. בחופשות סוף השבוע סיפר להוריו על חוויותיו מהשירות, ואימו נהנתה במיוחד מ"שעת ההשתבללות" עימו – כשהניח את ראשו בחיקה ונרדם או כשצפו יחד בסדרת טלוויזיה, מחובקים. ב-א' חול המועד סוכות תשפ"ג, 11.10.2022, בעת שעידו אבטח עם צוותו את "צעדת השומרון" סמוך ליישוב שבי שומרון, ירה מחבל מרכב חולף לעבר העמדה שבה שהה ופגע בו. לאחר שפונה לבית החולים "מאיר" בכפר סבא הידרדר מצבו, והרופאים נאלצו לקבוע את מותו. סמל ראשון עידו ברוך נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ז בתשרי תשפ"ג (11.10.2022). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בגדרה. הותיר הורים ושתי אחיות. לאחר נפילתו בחרו הוריו לתרום את קרניות עיניו להשתלה, משום שידעו שכך היה רוצה, שהרי נשא כרטיס "אדי" לתרומת איברים. "מישהו יהיה עם העיניים השמחות שלו, אנחנו נישאר עם הדמעות ועם החור הענק הזה", כתבה חברת המשפחה. תרומה זו העניקה מאור עיניים לשני חולים. אימו ספדה בהלוויה: "התרגשנו עד דמעות במסע הכומתה לסחוב איתך את האלונקה. התפוצצנו מגאווה בסיום המסלול. לא היה מי שלא ידע מי זה עידו ברוך – הלוחם מ'גבעתי'… שתינו בצמא את סיפוריך בנסיעות המשותפות אל ומהבסיס – רגעי חסד". בתום השבעה קראה אימו את השיר "אנשים זמניים" מאת נעם חורב וספדה: "צוות חמש, טירוני מרץ 22, שבט 'שחר', רוני ילדה שלנו והחברים האהובים – אתם חלק מאיתנו עכשיו, כי הלב של עידו התנפץ למיליון רסיסים, ועכשיו הוא חי בכם… אוהבים אותך, ילד שלנו". במלאת שלושים לנפילתו כתבה אימו: "תודה על עשרים ואחת וחצי שנים של למידה, חוויה, קבלה, נתינה, הגשמה ועשייה. תודה על התינוק, הילד, הנער, הבחור והחייל שאתה. אנחנו כל כך גאים בך, אנחנו כל כך אוהבים אותך. אתה איתנו בכל פעימת לב, בכל נשימה, בכל מבט ובכל עשייה". בת זוגו רוני ספדה: "עידו שלי, לא יכולה לדמיין שאתעורר בבוקר ואתה לא לידי. היינו ביחד שלוש שנים וכולם ידעו שזה יהיה לעד. לא האמנו שניפרד. הוא תמיד אמר לי שאני אהבת חייו. עידו היה הבן אדם הכי יפה שאני מכירה – מבפנים ומבחוץ. תמיד תישאר בלב שלי. אהבה שלי, תודה על תקופה מדהימה. תודה שלימדת אותי על אהבה אמיתית, תודה שהיית בן הזוג הכי טוב ומפרגן, היית העוגן שלי. אני אוהבת אותך מאוד". באזכרת שלושים לנפילה אמרה רוני: "החודש הזה היה חודש של מחשבות עליך, על כמה שאני צריכה את החיבוק שלך, מתגעגעת אליך, לריח שלך, למילים שרק אתה יודע להגיד לי. חודש שבו הודיתי על זה שהיית ואתה עדיין חלק ענק מהחיים שלי, החצי השני שלי. ולמרות שככה זה נגמר אני מרגישה ברת מזל שזכיתי לחוות איתך את השנים האחרונות בחייך… אני רוצה שתדע שהרגעים בהם חייכתי בחודש האחרון היו רק בשבילך, כי אני יודעת כמה אתה שונא שאני בוכה. ואני יודעת שאתה שומע אותי – אני אוהבת אותך לתמיד". סגן-אלוף אריאל, מפקד גדוד הסיור בחטיבת "גבעתי", ספד: "אנו עומדים כאן המומים וכואבים מהאובדן הבלתי נתפס. אני זוכר את השיחות על היציאה לקורס קצינים. היה לי חשוב שתצא לקורס ותחזור אלינו כמפקד צוות. היית מפקד נערץ ואהוב, פעלת בנחישות ובאומץ. לעידו הייתה רוח של מסירות ואהבת האדם. עידו, תחסר לנו מאוד". ספד עילי, חברו לצוות ביחידה: "עידו, אנחנו לא מעכלים שאנחנו כותבים עליך הספד, איך אפשר לעכל דבר שכזה? פתאום ככה באמצע היום נקטפת מאיתנו… שנתיים שאנחנו משפחה אחת גדולה, איך אפשר להמשיך בלעדיך? אתה האח שלנו, עם החיוך היפה שלך שלעולם לא יורד מהפנים לא משנה כמה קשה, הראשון שמתנדב לכל משימה. לא נשכח לעולם את כל הבילויים והחוויות שחווינו ביחד איתך. אח יקר שלנו, אין הרבה מילים שניתן לתאר בן אדם כמוך, אנחנו אוהבים אותך ולא נשכח אותך לעולם. תמיד תהיה בלב שלנו, צוות 90". אנדי, חברת המשפחה, כתבה: "מה אפשר לומר על ילד שהוא מלאך, יפה תואר, מלח הארץ? אין מילים שיכולות לתאר את החלל העצום. עידו נרצח כשנאבק במלאכה הקדושה של שמירת המדינה, הוא בן של כולנו". תמי, ידידת המשפחה, כתבה לזכרו את השיר "לעד עידו": "היכן העיניים עם האור הבוהק / הימשיכו לפזר זיקוקים של אור / האם יוכל החיוך לחזור?… קרן האור של חייך עברה במרחבי הזמן / האירה, נגעה, חיממה אותנו כאן / ואנחנו הלכנו שבי אחרי הקרן הבוהקת / שבזיו נעוריך אותנו עוד חובקת / ממאנת להעלם כי עוד לא תם תפקידה / למלא את העולם בתועפות אהבה. קרן האור שלך עוד נוכחת, היא כאן איתנו / והיא עוטפת, חוצה יקומים, חוצה עולמות / היא כאן איתנו עד קצה כל היממות. במוזיקה של די ג'י מוכשר / בצליל מנגינה של שיר מוכר / בנעלי הצופים של נערות ונערים / הכובשים את הלב ואת השבילים / בחיוך שבהם אתה נטעת / בערכים שבהם אתה הטמעת / והם מורשת אהבה / והם האור שלך שימשיך וילך / מקצה הארץ עד סוף היקום / זכרך לא ידעך, לנצח יקום". בחג שמחת תורה שצוין כמה ימים לאחר נפילתו התקיימו הקפות שניות לזכרו בהשתתפות מפקד חטיבת שומרון, חיילי גדוד הסיור "גבעתי", תושבי שבי שומרון, ראשי מועצות מהאזור ורבנים. בבית ספר "אוהל שלום" בגדרה קיימו התלמידים שיעור תורה לעילוי נשמתו. משפחתו של עידו ארגנה מיזמים בגדרה על שמו, ובהם תהלוכת תנועות הנוער וסיירת לחלוקת מזון לנזקקים (סח"י). "מרוץ גדרה" החמישי שנערך ביישוב בדצמבר 2022 נקרא על שמו. אביו יזם הרצאות להפצת מורשתו הנקראות "בדרכו של עידו", כן הודפסו וחולקו מדבקות לרכב עם הכיתוב שהיה למורשתו, מורשת של התנדבות בכל הזדמנות: "תעשה טוב, תקבל טוב". כשהחיילים שעליהם פיקד בטירונות יצאו למסע הכומתה, חולקו להם צמידים סגולים, הצבע המייצג את חטיבת "גבעתי", עם הכיתוב: "חייך, עידו מאחוריך!" בתום המסע כיבדה המשפחה את החיילים ואת המפקדים במטעמים. אתר האינטרנט "שומעים את עידו" הוקם לזכרו, ובו קישורים להשמעת שירים שאהב בחלוקה לסגנונות מוזיקליים. מרכז למידה לילדים מתקשים שהוקם בגדרה נקרא על שם עידו, כך גם גן שעשועים בשכונת ההרחבה של היישוב שבי שומרון, סמוך למקום נפילתו. עידו מונצח באנדרטה לחללי חטיבת "גבעתי" במצודת יואב.

תאריך לידה

ד' בתמוז תשס"א 25/06/2001

תאריך נפילה

ט"ז בתשרי תשפ"ג 11/10/2022

עיר הולדתו

הרצליה
עינב ואיתן
גדס"ר גבעתי, לוחם בפלגה ב'
בית העלמין בגדרה בחלקה הצבאית
הורים ושתי אחיות יעל ונעמה
בבנם הבכור של עינב ואיתן. נולד ביום ד' בתמוז תשס"א (25.6.2001) בהרצליה. אח ליעל ונעמה. עידו נקרא על שם הנביא התנ"כי שתואר כ"איש האלוהים", כמנהיג משכמו ומעלה. בפי משפחתו כונה "עידודו" ו"דודו". גדל בהרצליה והתגורר עם משפחתו בבית סביו. בהיותו בן ארבע עבר עם המשפחה להוד השרון, ושם למד בבית ספר יסודי מכיתה א' ועד כיתה ד'. בשעות הפנאי התאמן בחוג טאקוונדו. בגיל עשר עבר עם הוריו ואחיותיו לגור בגדרה והחל את לימודיו בבית הספר היסודי "רימונים". מכיתה ז' למד בתיכון "דרכא" על שם מנחם בגין בכיתת מופ"ת, כיתה המיועדת לתלמידים בעלי מוטיבציה גבוהה ומגבירה לימודי מתמטיקה, פיזיקה ותרבות. במסגרת זו תגבר גם את לימודי האנגלית ובחר במגמת דיפלומטיה. מנהלת בית הספר כתבה עליו: "נוכחות עוצמתית, נתינה שופעת, עזרה ללא תנאי, אצילות נפש, ברוך כישרונות שהאיר את סביבתו בענווה וברגישות. כמורה שלו לתנ"ך זכור לי עידו בזכות האנרגיה החיובית שלו. למרות העומס הלימודי תמיד מצא זמן לעיסוקים רבים ומגוונים, יזם רעיונות והציב מטרות שבזכותם הגיע למקומות הגבוהים". את לימודיו סיים עם בגרות מלאה, ובטקס הסיום קיבל מראש המועצה אות הצטיינות חברתית. עוד כשגר בהוד השרון הצטרף כחניך לשבט "איתן" בתנועת הנוער "הצופים", ולאחר המעבר הצטרף לשבט "שחר" בגדרה. עידו אהב את הפעילות ואת העשייה בתנועת הנוער, בלט במעורבותו ובאחריותו וניסה בנחישות לגייס חניכים חדשים באמצעות שכנוע ועידוד: "רוצה לבוא לצופים? כיף אצלנו", נהג לומר. בסוף כיתה ט' סיים בהצטיינות קורס מדריכים, ובכיתה י' הדריך קבוצה בשכבה הצעירה. בכיתה י"א מונה לתפקיד ראש מעטפת הפעילים בשבט, ובכיתה י"ב נבחר להדריך את חניכי כיתה ט' בקורס ההדרכה. לאורך השנים באירוע הסיום של כל מחנה קיץ קיבל על עצמו אחריות לארגון המוזיקה, ולאחד מהמחנות יצא עם יד שבורה ומגובסת, משום שלא רצה להחמיץ דבר. "הצופים זה החיים שלי", אמר. את דרכו המוזיקלית החל בקורס תקליטנים (די-ג'יי) לילדים בנס ציונה, ולאחר מכן המשיך להתפתח, צבר ניסיון וידע בתחום, הפגין כישרון רב וקנה לו מוניטין באזור. בכיתה י' יצא ללמוד יצירת מוזיקה בקורס תקליטנים בתל אביב והיה התלמיד הצעיר ביותר שם. פעמים רבות התנדב לעסוק בכך במסיבות למען שלל מטרות טובות, למשל במועדון נוער בגדרה ובמסיבת בת מצווה לנערה שמשפחתה לא יכלה להרשות לעצמה לממן אירוע שכזה. ילדים ובני נוער רבים זכו ליהנות ולשמוח בזכותו. לאחר סיום התיכון התנדב לשנת שירות במסגרת עמותת "קדימה" בבית לנוער בסיכון באור יהודה. בשנה זו חי בקומונה עם חמש שותפות והדריך בני נוער בכיתה ז'. בין היתר התנדב עם חניכיו בעמותת "סח"י" (סיירת חסד ייחודית) בחלוקת מזון לנזקקים. עידו האיר את דרכם של חניכיו, תיארו אוהביו, והם ראו בו מודל לחיקוי. בתום שנת השירות המשיך לשמור עימם על קשר ולבקרם בכל הזדמנות. אחת השותפות בקומונה הייתה רוני, ובין השניים נרקמו אהבה גדולה וזוגיות. "עידו היה בן הזוג הכי טוב שיכולתי לבקש", סיפרה רוני, והם תכננו עתיד משותף. מרגע ששתי המשפחות נפגשו, נטוו גם ביניהן קשרי ידידות, והן נפגשו מדי שבוע לארוחת ערב שבת. עידו, בחור חייכן בעל סבר פנים יפות, היה צעיר סקרן שהתעניין בסביבתו כמו גם במתרחש בעולם. נער מצחיק ו"שטותניק" ובד בבד ערכי, שנון ורציני. בורך ברוחב לב, באכפתיות ובאהבת אדם. קשייהם של אחרים נגעו לו, ותמיד שש לעזור, לתמוך ולתת מעצמו. הייתה לו יכולת להקליל את האווירה, להפיג דאגות ומתח, ואף על פי כן מתוך שאפתנות גדולה לא קל היה לו לקבל החלטות בנוגע לעצמו, משום שרצה לקבל את ההחלטה המושלמת, לא הסתפק בדבר הפשוט אלא רצה להיות במקום הטוב ביותר. גם כשהוטל עליו עומס רב, ביצע את המשימות כראוי ולשביעות רצון כולם. הודות לתכונות האופי המצודדות שלו רצו רבים בקרבתו – "מגנט של אנשים", כדברי אימו. סיפר אביב, חבר ילדות: "הגעת אלינו בכיתה ה' עם הכובע צ’לסי והתיק צד ונכנסת לנו לחיים, והמשכת איתי למרות שהתפצלו דרכינו… לצופים הצטרפתי בזכותך ומשם היסטוריה. היינו ביחד במשלחת, הכרחת אותי לבוא למרות שלא תמיד היה לי כוח. בשנת שירות היית שם בשבילי כשהיה לי קשה, וידעת לקנות לי את הכוס בירה שהייתי צריך באותו יום. פשוט תמיד היית שם, בלהגיד את המילה, להכווין ולייעץ". הקשר שלו עם הוריו היה קרוב. הוא חיבר בין כל בני המשפחה, ואחיותיו העריצו אותו. כששיחקו יחד ניסה לגרום למשפחה לחשוב שהוא המנצח גם כשלא ניצח: "צחקנו שאתה לא יודע להפסיד במשחק… תמיד היה מקור להתגלגלות מצחוק עבורנו", סיפרה אימו. מגיל שלוש-עשרה ועד הגיוס התאמן עם חבריו בעזרת מאמן כושר. ריצה הייתה ענף הספורט החביב עליו. ביום 1.12.2020 התגייס לצה"ל, וכפי שקיווה מתוך רצונו לתרום ככל יכולתו, עבר גיבוש סיירות והתקבל לפלוגת הסיור של חטיבת "גבעתי" בחיל הרגלים. מסלול ההכשרה נמשך שנה וחודשיים, ובמהלכם יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה). לאחר סיום המסלול מונה לתפקיד רס"פ (רב-סמל פלוגתי) בפלוגת טירונים. ביצע את משימותיו על הצד הטוב ביותר ותמיד עם חיוך, דאג שלחייליו לא יחסר דבר, נגע להם בלב, התייחס אליהם בגובה העיניים, והם העריצו אותו ותיארו אותו כדמות מנהיגותית משמעותית. "האימא והאבא של הפלוגה", כינו אותו. עידו אהב את השירות הצבאי וחלם להיות קצין, ואכן החל בהכנה לקצונה, אך בשל בעיה רפואית נאלץ לדחות את צאתו לקורס הקצינים בכמה חודשים. בתקופת ההמתנה לקורס, שעתיד היה להתחיל בנובמבר 2022, התעקש לחזור אל חבריו בפלגת הלוחמים כדי לצבור ניסיון מבצעי, והצטרף לצוות חפ"ק מח"ט (חוליית הפיקוד הקדמית של מפקד החטיבה) בתעסוקה מבצעית בשומרון. גם בצבא סחף אחריו את החברים, ארגן ערבי צוות וניצב במרכז העניינים. בחופשות סוף השבוע סיפר להוריו על חוויותיו מהשירות, ואימו נהנתה במיוחד מ"שעת ההשתבללות" עימו – כשהניח את ראשו בחיקה ונרדם או כשצפו יחד בסדרת טלוויזיה, מחובקים. ב-א' חול המועד סוכות תשפ"ג, 11.10.2022, בעת שעידו אבטח עם צוותו את "צעדת השומרון" סמוך ליישוב שבי שומרון, ירה מחבל מרכב חולף לעבר העמדה שבה שהה ופגע בו. לאחר שפונה לבית החולים "מאיר" בכפר סבא הידרדר מצבו, והרופאים נאלצו לקבוע את מותו. סמל ראשון עידו ברוך נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ז בתשרי תשפ"ג (11.10.2022). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בגדרה. הותיר הורים ושתי אחיות. לאחר נפילתו בחרו הוריו לתרום את קרניות עיניו להשתלה, משום שידעו שכך היה רוצה, שהרי נשא כרטיס "אדי" לתרומת איברים. "מישהו יהיה עם העיניים השמחות שלו, אנחנו נישאר עם הדמעות ועם החור הענק הזה", כתבה חברת המשפחה. תרומה זו העניקה מאור עיניים לשני חולים. אימו ספדה בהלוויה: "התרגשנו עד דמעות במסע הכומתה לסחוב איתך את האלונקה. התפוצצנו מגאווה בסיום המסלול. לא היה מי שלא ידע מי זה עידו ברוך – הלוחם מ'גבעתי'… שתינו בצמא את סיפוריך בנסיעות המשותפות אל ומהבסיס – רגעי חסד". בתום השבעה קראה אימו את השיר "אנשים זמניים" מאת נעם חורב וספדה: "צוות חמש, טירוני מרץ 22, שבט 'שחר', רוני ילדה שלנו והחברים האהובים – אתם חלק מאיתנו עכשיו, כי הלב של עידו התנפץ למיליון רסיסים, ועכשיו הוא חי בכם… אוהבים אותך, ילד שלנו". במלאת שלושים לנפילתו כתבה אימו: "תודה על עשרים ואחת וחצי שנים של למידה, חוויה, קבלה, נתינה, הגשמה ועשייה. תודה על התינוק, הילד, הנער, הבחור והחייל שאתה. אנחנו כל כך גאים בך, אנחנו כל כך אוהבים אותך. אתה איתנו בכל פעימת לב, בכל נשימה, בכל מבט ובכל עשייה". בת זוגו רוני ספדה: "עידו שלי, לא יכולה לדמיין שאתעורר בבוקר ואתה לא לידי. היינו ביחד שלוש שנים וכולם ידעו שזה יהיה לעד. לא האמנו שניפרד. הוא תמיד אמר לי שאני אהבת חייו. עידו היה הבן אדם הכי יפה שאני מכירה – מבפנים ומבחוץ. תמיד תישאר בלב שלי. אהבה שלי, תודה על תקופה מדהימה. תודה שלימדת אותי על אהבה אמיתית, תודה שהיית בן הזוג הכי טוב ומפרגן, היית העוגן שלי. אני אוהבת אותך מאוד". באזכרת שלושים לנפילה אמרה רוני: "החודש הזה היה חודש של מחשבות עליך, על כמה שאני צריכה את החיבוק שלך, מתגעגעת אליך, לריח שלך, למילים שרק אתה יודע להגיד לי. חודש שבו הודיתי על זה שהיית ואתה עדיין חלק ענק מהחיים שלי, החצי השני שלי. ולמרות שככה זה נגמר אני מרגישה ברת מזל שזכיתי לחוות איתך את השנים האחרונות בחייך… אני רוצה שתדע שהרגעים בהם חייכתי בחודש האחרון היו רק בשבילך, כי אני יודעת כמה אתה שונא שאני בוכה. ואני יודעת שאתה שומע אותי – אני אוהבת אותך לתמיד". סגן-אלוף אריאל, מפקד גדוד הסיור בחטיבת "גבעתי", ספד: "אנו עומדים כאן המומים וכואבים מהאובדן הבלתי נתפס. אני זוכר את השיחות על היציאה לקורס קצינים. היה לי חשוב שתצא לקורס ותחזור אלינו כמפקד צוות. היית מפקד נערץ ואהוב, פעלת בנחישות ובאומץ. לעידו הייתה רוח של מסירות ואהבת האדם. עידו, תחסר לנו מאוד". ספד עילי, חברו לצוות ביחידה: "עידו, אנחנו לא מעכלים שאנחנו כותבים עליך הספד, איך אפשר לעכל דבר שכזה? פתאום ככה באמצע היום נקטפת מאיתנו… שנתיים שאנחנו משפחה אחת גדולה, איך אפשר להמשיך בלעדיך? אתה האח שלנו, עם החיוך היפה שלך שלעולם לא יורד מהפנים לא משנה כמה קשה, הראשון שמתנדב לכל משימה. לא נשכח לעולם את כל הבילויים והחוויות שחווינו ביחד איתך. אח יקר שלנו, אין הרבה מילים שניתן לתאר בן אדם כמוך, אנחנו אוהבים אותך ולא נשכח אותך לעולם. תמיד תהיה בלב שלנו, צוות 90". אנדי, חברת המשפחה, כתבה: "מה אפשר לומר על ילד שהוא מלאך, יפה תואר, מלח הארץ? אין מילים שיכולות לתאר את החלל העצום. עידו נרצח כשנאבק במלאכה הקדושה של שמירת המדינה, הוא בן של כולנו". תמי, ידידת המשפחה, כתבה לזכרו את השיר "לעד עידו": "היכן העיניים עם האור הבוהק / הימשיכו לפזר זיקוקים של אור / האם יוכל החיוך לחזור?… קרן האור של חייך עברה במרחבי הזמן / האירה, נגעה, חיממה אותנו כאן / ואנחנו הלכנו שבי אחרי הקרן הבוהקת / שבזיו נעוריך אותנו עוד חובקת / ממאנת להעלם כי עוד לא תם תפקידה / למלא את העולם בתועפות אהבה. קרן האור שלך עוד נוכחת, היא כאן איתנו / והיא עוטפת, חוצה יקומים, חוצה עולמות / היא כאן איתנו עד קצה כל היממות. במוזיקה של די ג'י מוכשר / בצליל מנגינה של שיר מוכר / בנעלי הצופים של נערות ונערים / הכובשים את הלב ואת השבילים / בחיוך שבהם אתה נטעת / בערכים שבהם אתה הטמעת / והם מורשת אהבה / והם האור שלך שימשיך וילך / מקצה הארץ עד סוף היקום / זכרך לא ידעך, לנצח יקום". בחג שמחת תורה שצוין כמה ימים לאחר נפילתו התקיימו הקפות שניות לזכרו בהשתתפות מפקד חטיבת שומרון, חיילי גדוד הסיור "גבעתי", תושבי שבי שומרון, ראשי מועצות מהאזור ורבנים. בבית ספר "אוהל שלום" בגדרה קיימו התלמידים שיעור תורה לעילוי נשמתו. משפחתו של עידו ארגנה מיזמים בגדרה על שמו, ובהם תהלוכת תנועות הנוער וסיירת לחלוקת מזון לנזקקים (סח"י). "מרוץ גדרה" החמישי שנערך ביישוב בדצמבר 2022 נקרא על שמו. אביו יזם הרצאות להפצת מורשתו הנקראות "בדרכו של עידו", כן הודפסו וחולקו מדבקות לרכב עם הכיתוב שהיה למורשתו, מורשת של התנדבות בכל הזדמנות: "תעשה טוב, תקבל טוב". כשהחיילים שעליהם פיקד בטירונות יצאו למסע הכומתה, חולקו להם צמידים סגולים, הצבע המייצג את חטיבת "גבעתי", עם הכיתוב: "חייך, עידו מאחוריך!" בתום המסע כיבדה המשפחה את החיילים ואת המפקדים במטעמים. אתר האינטרנט "שומעים את עידו" הוקם לזכרו, ובו קישורים להשמעת שירים שאהב בחלוקה לסגנונות מוזיקליים. מרכז למידה לילדים מתקשים שהוקם בגדרה נקרא על שם עידו, כך גם גן שעשועים בשכונת ההרחבה של היישוב שבי שומרון, סמוך למקום נפילתו. עידו מונצח באנדרטה לחללי חטיבת "גבעתי" במצודת יואב.

רוצים להיות חלק?

ההרשמה נקלטה בהצלחה!