גלעד. בן בכור להוריו, דורית ואמנון, אח גדול לרונן ולדנה. בן ואח גדול כמו שכל אחד היה מאחל לעצמו שיהיה לו. כילד היה חייכן ועגלגל, וכבר אז ניכרו בו תכונותיו; הכל הסתדרו איתו והוא הסתדר עם כולם – קטנים וגדולים. את כולם הקסים באישיותו ובסבלנותו. סתגלן לכל מזג אויר ולכל מקום.
גלעד נולד בת"א וגדל בכפר-סבא. סיים לימודיו במחזור א' של תיכון "רבין". בשל היותו צעיר במחזור, ניצל את הזמן עד לגיוסו – עבד קשה וחסך בגאווה סכום לא מבוטל. גלעד שאף להגיע לשייטת. את הגיבוש הקשה עבר בהצלחה והתקבל ליחידה המובחרת הזו, אך מגבלת ראיה סיכלה את החלום וגלעד הגיע לגבעתי, לפלחה"ן. למרות בעיית הראיה, ותוך רצון עז, לימד את עצמו להשתמש ביד ובעין שמאליות, וההוכחה להצלחתו היתה יציאתו לקורס צלפים. השירות בצוות מובחר ומצומצם התאים לגלעד והוא היה גאה בהשתייכות זו.
גלעד אהב מאוד את הים. מתחת למים ולידם. אהבתו התבטאה בצלילה (דרגת 2 כוכבים) אותה ביצע במיומנות ובכשרון טבעי מעוררים קנאה. ממש כמו דג במים. לחוף אהב ללכת עם החבר'ה ולבלות. בחורף – כשהצלילה פחות זמינה – "נדבק" גלעד בחיידק המשפחתי – הסקי, ואהב מאוד את ספורט החורף הלבן הזה. גם מיומנות זו רכש בקלות ובטבעיות. הגיטרה היתה אהבתו הגדולה מעבר לספורט. גלעד התוודע אליה כנער צעיר, נטש אותה לזמן מה, וחזר אליה בגדול. הגיטרה ליוותה את גלעד בכל מקום – בבית, בתנועה, בים, בחופשות וכמובן בצבא.
גלעד – 181 ס"מ של טוב-לב, בגרות נפשית, צניעות ואחריות.
גלעד – 181 ס"מ של עור שחום תמידית, שיער שחור ועיניים חומות ומביעות.
גלעד שאהבנו, ואיננו עוד, אך בליבנו תמיד.
