נולד וגדל בבאר-שבע. ילדותו היתה תקופה נפלאה אחת. תמיד מוקף חברות וחברים והקסים אותם בהומור המיוחד שלו. היה ילד נפלא שכל אמא היתה מאחלת לעצמה. ילד של כיף. בתיכון למד במגמה ביולוגית והתכוון להמשיך ללימודי וטרינר. במסגרת שירות לאומי, התנדב למד"א ועשה עבודתו שם בסיפוק רב. פעם אף זכה ליילד ועל זה היה גאה מאד.
התנדב לגבעתי, לסגולי הכומתה והיה חובש קרבי. זה היה תפקידו בפעולה האחרונה בה השתתף. בשלב הראשון של הפעולה נפצע אחד החיילים, גדי הגיש לו עזרה, חבש אותו ועודד את רוחו. מפקד הפעולה שאל אותו: "מה החלטת גדי, אתה נשאר עם הפצוע או ממשיך הלאה?" כמובן שגדי המשיך הלאה. המשיך הלאה עד שכדור פגע גם בו. כמו לאורך כל חייו כך גם בפעולה שבה נהרג. עשה בדיוק מה שצריך לעשות בשקט וכמובן מאליו.
כמו שאמרנו קודם ילד נהדר, אדם נהדר, חייל נהדר… עד יום מותו. הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר-שבע.
יהי זכרו ברוך!
ביום השנה למותו כתבנו עליו כך: "גדי שלנו, הנה… עברה שנה, כבר שנה וכולנו שוב עומדים פה, אבא, ארנון, עופר, המשפחה, חבריך וחברי המשפחה. הרהור אחד בלב כולנו "כבר שנה", עבורנו כל שעה וכל יום היה כמאה שנים. אומרים שהאדם חזק כפלדה, אנחנו ההוכחה לכך… " (קטע מתוך דברי האם בשעת האזכרה)
