משה (שיקו) בן מרים ואברהם. נולד ביום ו' באדר א' תשכ"ז ( 16.2.1967 ) בפתח-תקווה ובה סיים את חוק לימודיו, תחילה בבית-הספר היסודי 'עין גנים' ובתיכון מקצועי "עמל" א' במגמת מכונאות רכב. השתלם בבית הספר המקצועי "אורנים" בכפר סבא. היה חניך בתנועת "הנוער העובד והלומד" ושחקן כדורגל בקבוצת הנוער של "הפועל" פתח- תקוה.
בשלהי חודש ינואר 1985 גויס משה לשירות חובה בצה"ל. הוא סיים טירונות והוצב בחיל החימוש. משה נשלח לבסיס הדרכה של חיל החימוש לקורס מכונאי נגמ"ש, ובסיומו הוצב לשרת בתפקיד מכונאי נגמ"שים בפלס"ר. לדברי מפקדיו היה מסור מאוד לעבודתו, הוגדר כ"משקיען" והקדיש את כל זמנו לתפקידו ולעבודתו. לאחר תקופה קצרה הועלה לדרגת רב"ט.
היה נער יפה תואר, עליז ורקדן מעולה. נכון היה לבוא בכל עת לעזרת בני משפחתו וחבריו.
ביום כ"ג בכסלו תשמ"ו ( 5.12.1985 ) נפל משה בעת מילוי תפקידו. הוא נספה בפעילות חבלנית עוינת. בדרכו לביתו מהיחידה שבה שירת נחטף על-ידי מחבלים. הוא נאבק עם תוקפיו, שהיו חמושים, אך אלו גברו עליו.
משה הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בסגולה בפתח-תקווה. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות – ורד ואיילת.
בן תשע-עשרה היה משה בנופלו.
שר הביטחון דאז, יצחק רבין, השתתף באבל המשפחה וכתב: "רב-טוראי משה לוי נתן את חייו למען מולדתו. הוא נרצח בידי מחבלים, בדרכו לחופשה, באזור מושב מזור שליד פתח תקווה. משה ז"ל שירת בפלס"ר ונמנה על חיילי חיל החימוש. הוא היה חייל למופת. שקט, נעים הליכות וטוב-לב, אהב לסייע לחבריו ואהוב על כל מי שהכירו".
במכתב ניחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "משה שירת בפלוגה כמכונאי. היה ממושמע ורציני ושימש דוגמה לחיילים האחרים. מילא כל משימה וכל תפקיד שהוטלו עליו בצורה מושלמת. היחידה היתה לביתו השני של משה וכך היא תישאר לכם. תמיד תוכלו לבוא ולזכור את בנכם יחד אתנו".
