בלידתו נקרא אברהם, אך מגיל צעיר נוסף לו השם עמרם ובשם זה ואף בכינוי "עמי", הכירוהו.
כשעמרם היה בן עשרה חודשים עברה המשפחה לבאר שבע בה גדל, במשפחה חמה ואוהבת, אמו השקיעה בילדיה את כל כולה. עמרם, ילד יפה, נבון ושובב, החל את לימודיו בבית הספר היסודי "גבים" בבאר שבע.
הוא בלט הן כילד חברותי, מי שתמיד היה מוקף בחברים והן כתלמיד מצטיין המשמש דוגמה לכולם, כפי ששמעה אמו מהמחנכת שלו פעמים רבות.
בתום לימודי היסוד עבר עמרם ללמוד בחטיבת ביניים בקיבוץ חצרים הסמוך לבאר שבע.
הוא התאקלם במקום בקלות ועד מהרה בלט כתלמיד טוב וכנער חברותי ורב קסם.
בתום כיתה ח' עבר עמרם ללמוד בירושלים בתנאי פנימייה. הוא למד במכללת "אורט" בגבעת רם, שם פנה למגמת אלקטרוניקה וגר בפנימיית "כרמית" בהרי ירושלים, סמוך לעין כרם, מקום בו התחנכה גם אחותו הבכורה (כיום – פנימיית "עין כרמית").
בירושלים, כהרגלו, עמרם התאקלם בקלות ועד מהרה היה לאחד ממנהיגי התלמידים, שרבים רצו להיות בקרבתו.
הוא גדל והיה לבחור גבוה מאוד, תמיר ובולט בחבורת הנערים שסבבו אותו.
בתום לימודיו, לקראת גיוס, הודיע עמרם על רצונו לתרום למדינה ולהיות חייל קרבי. בני משפחתו ניסו להשפיע עליו שלא יתגייס לשירות קרבי, בשל היותו בן יחיד, אך הוא סירב בתוקף וביום 25.11.2002 התגייס לצה"ל והחל את שירותו כלוחם בגדוד שקד בגבעתי.
עמרם, שבצבא דווקא זכה מחבריו לכינוי אבי, בלט כחייל מצטיין, חרוץ ובעל מוטיבציה, מסור ונאמן ובמהרה נשלח לקורס פיקודי. משסיים את הקורס בהצלחה התקדם לתפקיד מפקד כיתה, ובהמשך לסמל מחלקה. במהלך השירות הוא היה מעורב בכמה היתקלויות ומבצעים, בעיקר באזור רצועת עזה, בהם הוכיח תפקוד למופת גם תחת תנאים קשים ואחרי שאיבד חברים. לאורך שנות השירות הוא קיבל כמה תעודות הצטיינות והוקרה ממפקדיו. גם המשפחה, שבתחילה ביקשה שלא יגיע לשירות קרבי, ידעה לתמוך בעמרם לאורך שירותו והייתה גאה בו עד מאוד.
עם שחרורו מצה"ל החל עמרם לעבוד בחברת אבטחה. כעבור חודשים אחדים החליט שרצונו לחזור למדים, בקשתו נתקבלה והוא החל שירות קבע בצבא. רב-סמל ראשון עמרם החל את שירות הקבע שלו בחיל השלישות כקצין ניהול של סיירת גבעתי. אחר כך מונה לתפקיד רס"ר בחיל הרפואה בצריפין, ומשם המשיך לתפקיד רס"ר גדוד הסיור של חטיבת גבעתי. עמרם אהב את הצבא ואת תפקידיו, היה בעל שאיפות וחדור מטרה, הירבה להתנדב ובמהלך עשר שנות שירותו בקבע זכה להשתתף כמה פעמים כדגלן בטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות ובטקסים ממלכתיים נוספים.
עמרם בנה את ביתו בבאר שבע. הוא היה איש משפחה חם ואוהב, שהרעיף אהבה ופינוקים על אחייניו ועל בני דודיו הקטנים.
אדם שמח וחייכן תמיד, אהוב ואוהב, אשר הרבה לעסוק בנתינה ואשר מעשי חסד ורוחב יד היו ממאפייניו הבולטים.
עמרם היה מחובר מאוד לשורשיו ולמורשת העדה האתיופית, הקפיד להכיר את השפה, המוזיקה, ההיסטוריה והמנהגים של אבותיו. בשעות הפנאי הוא הרבה לבלות עם בני משפחה וחברים, אהב לצפות בסרטים ולהאזין למוזיקה ועסק הרבה בספורט – בין היתר השתתף בכמה ריצות מרתון לאורך השנים.
ספד מפקדו של אברהם-עמרם: "אברהם היה אדם ונגד משכמו ומעלה והיה דמות מובילה ומשמעותית בגדוד. הוא מילא את תפקידו בחריצות ובמסירות, מתוך אכפתיות ונאמנות. אברהם היה מהדמויות הבולטות בגדוד, אהוב על הכול ומוערך על ידי הסובבים אותו.
