חיים יחזקאל נולד בבאר שבע, בן שלישי להוריו בתאריך ג' בטבת התשמ״א, ונקרא בפי כל "חזקי".
חזקי היה ילד "צהבהב" ושובב, מלא מרץ ושמחת חיים, כובש את כולם בחיוכו התמידי ובעיניו הכחולות הגדולות. בגיל צעיר עבר עם משפחתו לבית-אל, שם למד בבית הספר היסודי. חלק ניכר מזמנו העביר במגרש הכדורסל. את כתה י"ב סיים בישיבת "בני בנימין" שבבית-אל.
להפתעת כולם הוציא תעודת בגרות מאחר שלא היה תלמיד שקדן, ומשחקי מכבי תל- אביב וחבריו העסיקו אותו יותר מלימודיו. אף על פי כן כאשר הציב לעצמו מטרה, היה משקיע את כל מאמציו כדי להשיג אותה.
החברים היו מרכז עולמו של חזקי. הוא היה מוכן לתת עבורם הכל. בכל מקום שעבר רכש לעצמו חברים חדשים. בית משפחתו הפך להיות בית שני עבור רבים מחבריו. לאחר כתה י"ב למד במכינה הקדם צבאית שבמושב קשת ברמת הגולן.
בקיץ תשס״א – אוגוסט 00 התגייס לגבעתי. לאחר גיבוש מפרך התקבל ליחידת ה"עורב". לפני הטירונות נשלח לקורס חובשים, ולכן את הטירונות התחיל עם מחזור גיוס נוב' 00. בקורס החובשים נאלץ חזקי, לראשונה, לסגל לעצמו משמעת עצמית לימודית גבוהה על מנת לעמוד בדרישות. ואכן הוא סיים את הקורם בהצלחה, תוך שהוא, כרגיל, מתחבב על כל חבריו. בהמשך הפגין מקצועיות, ובהמשך- התמנה לחובש הפלוגתי (חופ"ל)
פלוגתו שהתה במוצב "דוגית" שבצפון רצועת עזה ולמעשה, את רוב שירותו הצבאי עבר בגזרה זו. בדרך כלל לא הייתה פעילות מיוחדת בשטח, והדבר גרם לו עוגמת נפש – משום שהוא רצה "אקשן". החל מאביב תשס"ב הגזרה התחממה ביום שבת, ה' בתמוז התשס"ב, היה יום של פעילות רבה בגזרה, ידיעות על הטמנת מטענים והתרעות על חדירת מחבלים. בשבת אחר הצהריים יצאה הפלוגה לשטח, כאשר התקבלה התרעה ממוקדת על מחבל המסתתר בבית מסוים. בשטח הסתתרו מספר מחבלים אשר הפתיעו את כוחותינו במכת אש חזקה ובזריקת רימונים.
בקרב שהתפתח נהרג חזקי וחייל נוסף בשם אלכס. המפקד אנטולי נפצע ונפטר מפצעיו כעבור שבוע.
בביתו שבבית-אל נשארו ההורים ועוד שבעה אחים והרבה מאד חברים הכואבים את אובדנו וממשיכים לשאת את החיוך והאופטימיות אשר קרנו ממנו.
יהי זכרו ברוך.
