"בעינייך השתקפות של שמים וים, והרוח שולחת אותך לאין סוף, ככה אהבת את הטבע, ועכשיו אתה כבר חלק מהנוף"
זהו קטע משיר שנכתב והושר ע"י חבר של ארבל ביום ה- 30 לנפילתו.
ארבל יצחק, בנם של משה ויעל, אחיהן הצעיר של מורן ועינב, היה לוחם ביחידת הסיור של חטיבת גבעתי, נהרג בתאריך כ"ו תמוז תשס"ז – 12.07.2007 , במהלך קרב עם מחבלים ברצועת עזה. בן 21 היה בנפלו, 8 חודשים לפני שחרורו מהשירות הסדיר בצה"ל.
ארבל יצחק נולד ביום י' באייר תשמ"ו – 19.05.1986 יום השנה ה-12 לפטירתו של סבו יצחק רייך והוא נקרא על שמו. את השם ארבל נתנו לו על שם הר הארבל השוכן בגליל ואשר סימל בעינינו עוצמה ונוכחות. ואכן כשמו כן הוא, ארבל היה בחור גבוה, חסון, בעל נוכחות, חברותי ומלא חיים.
את השירות הצבאי ראה כמשימה לאומית ועמד על כך כי שירותו יהיה שירות קרבי משמעותי. ארבל היה אהוב בקרב חבריו לצוות, נערץ ע"י חייליו ומוערך ע"י מפקדיו. בדברי ההספד שנשא מפקד היחידה של ארבל נאמר: "לחמת בגבורה ובדבקות במשימה, בראש הכוח תוך מתן דוגמא אישית לשאר חיילי הפלוגה, כפי שהיה בשגרה, כך גם בלחימה ותחת אש. מוזר לדבר על לוחם בלשון עבר, בייחוד על אחד כמוך ארבל, דומיננטי, קר רוח וחבר של כולם. תמיד אפשר היה לראות אותך בראש חייליך, בשגרה ובקרב".
מדברי חבריו של ארבל: "כשחושבים על ארבל, אפשר להבין למה אומרים שאלוהים תמיד לוקח את ה 'הכי הטובים' כי כזה תמיד היית, הכי טוב בכל המובנים, הדבק שמאחד את הצוות ומניע אותו, זה שמארגן את ערבי הצוות והטיולים, מנהיג אמיתי".
"מלבד החור הענק שהותרת בכל אחד ואחד מאיתנו, הותרת חור ענק בצוות. מפקדים באו ומפקדים הלכו, אבל ארבל המנהיג נשאר תמיד".
ארבל נולד וגדל בישוב הקהילתי יובלים. את השכלתו הפורמלית רכש בביה"ס העל יסודי במשגב. ארבל היה ילד מלא אנרגיות, אהב ספורט וכבר בגיל צעיר החל לשחות. כנער שיחק בנבחרת הכדורסל של הפועל משגב ובמהלך שירותו הצבאי השתתף בליגת הכדורסל של יישובי משגב כשחקן בקבוצה של יובלים.
ארבל אהב מוסיקה והקדיש שנים רבות לתיפוף על מערכת תופים וכלי הקשה. היה חובב טבע, טיולים, פעילות אתגרית ונודע בחיבתו למקורות מים ( מעיינות, נחלים, בריכות טבעיות, בורות מים וכו' ). היה אדם חברותי משפחתי, עליז, פעיל, מקורי, מלא חברים, בעל לב רחב אוהב אתגרים, תמיד במרכז העניינים, חושב על כולם דואג, מארגן, שומר על הצדק ועומד על שלו. אהוד ואהוב על חבריו, ציר מרכזי בחברה, אחראי, בעל יושר פנימי וערכים. היה רגיש לזולת, נעים ובעל יכולת לתקשר עם כל אחד (קשישים, ילדים עם צרכים מיוחדים איתם עבד בהתנדבות, עולים חדשים שהכיר במסגרת השירות הצבאי וכ'ו).
ארבל היה הילד שתמיד חלמנו עליו. הוא הביא למשפחה הרבה אושר, גאווה ושמחת חיים. תמיד עם חיוך, חיבוק וצחוקים של "אהלן ומה נשמע". מאז גיוסו לצה"ל היוו ארוחות ליל השבת חוויה משפחתית עבור כולנו כאשר אנחנו נהנים מהסיפורים, הבדיחות והחיקויים של ארבל.
החלל שהותיר ארבל הוא חלל גדול וכואב. קשה לנו חמוד שלנו אך בשבילך החלטנו לשמור על המשפחה, לדאוג שכוח החיים יגבר על כוח השכול, נמשיך הלאה ונדאג שתמיד, תמיד תמשיך להיות חלק מאיתנו.
אוהבים ומתגעגעים
אמא, אבא, מורן, עינב, סבתא שרה וכלבך האהוב ג'אנגו
קישור לאתר שבו מופיעים מעשי ההנצחה לזכר ארבל:
http://memorial.misgav.org.il/soldier_memorial.asp?id=4
שיר עם תמנות על ארבל:
"בעינייך השתקפות של שמים וים, והרוח שולחת אותך לאין סוף, ככה אהבת את הטבע, ועכשיו אתה כבר חלק מהנוף"
זהו קטע משיר שנכתב והושר ע"י חבר של ארבל ביום ה- 30 לנפילתו.
ארבל יצחק, בנם של משה ויעל, אחיהן הצעיר של מורן ועינב, היה לוחם ביחידת הסיור של חטיבת גבעתי, נהרג בתאריך כ"ו תמוז תשס"ז – 12.07.2007 , במהלך קרב עם מחבלים ברצועת עזה. בן 21 היה בנפלו, 8 חודשים לפני שחרורו מהשירות הסדיר בצה"ל.
ארבל יצחק נולד ביום י' באייר תשמ"ו – 19.05.1986 יום השנה ה-12 לפטירתו של סבו יצחק רייך והוא נקרא על שמו. את השם ארבל נתנו לו על שם הר הארבל השוכן בגליל ואשר סימל בעינינו עוצמה ונוכחות. ואכן כשמו כן הוא, ארבל היה בחור גבוה, חסון, בעל נוכחות, חברותי ומלא חיים.
את השירות הצבאי ראה כמשימה לאומית ועמד על כך כי שירותו יהיה שירות קרבי משמעותי. ארבל היה אהוב בקרב חבריו לצוות, נערץ ע"י חייליו ומוערך ע"י מפקדיו. בדברי ההספד שנשא מפקד היחידה של ארבל נאמר: "לחמת בגבורה ובדבקות במשימה, בראש הכוח תוך מתן דוגמא אישית לשאר חיילי הפלוגה, כפי שהיה בשגרה, כך גם בלחימה ותחת אש. מוזר לדבר על לוחם בלשון עבר, בייחוד על אחד כמוך ארבל, דומיננטי, קר רוח וחבר של כולם. תמיד אפשר היה לראות אותך בראש חייליך, בשגרה ובקרב".
מדברי חבריו של ארבל: "כשחושבים על ארבל, אפשר להבין למה אומרים שאלוהים תמיד לוקח את ה 'הכי הטובים' כי כזה תמיד היית, הכי טוב בכל המובנים, הדבק שמאחד את הצוות ומניע אותו, זה שמארגן את ערבי הצוות והטיולים, מנהיג אמיתי".
"מלבד החור הענק שהותרת בכל אחד ואחד מאיתנו, הותרת חור ענק בצוות. מפקדים באו ומפקדים הלכו, אבל ארבל המנהיג נשאר תמיד".
ארבל נולד וגדל בישוב הקהילתי יובלים. את השכלתו הפורמלית רכש בביה"ס העל יסודי במשגב. ארבל היה ילד מלא אנרגיות, אהב ספורט וכבר בגיל צעיר החל לשחות. כנער שיחק בנבחרת הכדורסל של הפועל משגב ובמהלך שירותו הצבאי השתתף בליגת הכדורסל של יישובי משגב כשחקן בקבוצה של יובלים.
ארבל אהב מוסיקה והקדיש שנים רבות לתיפוף על מערכת תופים וכלי הקשה. היה חובב טבע, טיולים, פעילות אתגרית ונודע בחיבתו למקורות מים ( מעיינות, נחלים, בריכות טבעיות, בורות מים וכו' ). היה אדם חברותי משפחתי, עליז, פעיל, מקורי, מלא חברים, בעל לב רחב אוהב אתגרים, תמיד במרכז העניינים, חושב על כולם דואג, מארגן, שומר על הצדק ועומד על שלו. אהוד ואהוב על חבריו, ציר מרכזי בחברה, אחראי, בעל יושר פנימי וערכים. היה רגיש לזולת, נעים ובעל יכולת לתקשר עם כל אחד (קשישים, ילדים עם צרכים מיוחדים איתם עבד בהתנדבות, עולים חדשים שהכיר במסגרת השירות הצבאי וכ'ו).
ארבל היה הילד שתמיד חלמנו עליו. הוא הביא למשפחה הרבה אושר, גאווה ושמחת חיים. תמיד עם חיוך, חיבוק וצחוקים של "אהלן ומה נשמע". מאז גיוסו לצה"ל היוו ארוחות ליל השבת חוויה משפחתית עבור כולנו כאשר אנחנו נהנים מהסיפורים, הבדיחות והחיקויים של ארבל.
החלל שהותיר ארבל הוא חלל גדול וכואב. קשה לנו חמוד שלנו אך בשבילך החלטנו לשמור על המשפחה, לדאוג שכוח החיים יגבר על כוח השכול, נמשיך הלאה ונדאג שתמיד, תמיד תמשיך להיות חלק מאיתנו.
אוהבים ומתגעגעים
אמא, אבא, מורן, עינב, סבתא שרה וכלבך האהוב ג'אנגו
קישור לאתר שבו מופיעים מעשי ההנצחה לזכר ארבל:
http://memorial.misgav.org.il/soldier_memorial.asp?id=4
שיר עם תמנות על ארבל:
