בנם של ראיסה ויצחק. אנטולי נולד במולדובה, ברית המועצות דאז, ביום י"ח באדר תש"מ (6.3.1980). אח לרימה.
לקראת סוף לימודיו בגן הילדים אובחן אנטולי כמחונן, ומיד בתחילת לימודיו היסודיים הוא התקבל לבית ספר לילדים מחוננים, בית ספר מס' שש-עשרה בעירו בלצ'י, בו מרבית הלימודים היו באנגלית. בבית הספר הזה למד עד כיתה י"א, ולאורך כל שנות לימודיו בלט ביכולתיו בלימודים, כמו גם במעורבותו הרבה באירועי חברה, תרבות וספורט.
במקביל ללימודים החל אנטולי ללמוד בבית ספר לשחמט, ועד מהרה התאהב במשחק והיה לשחקן מקצועי ומצטיין. במהלך השנים אנטולי הגיע פעמים רבות להישגים מרשימים בתחרויות שחמט.
מגיל צעיר אנטולי תמיד היה מוקף בחברים רבים, אשר ראו בו דמות מובילה ומנהיגה. "לאנטולי הייתה תחושת צדק והוגנות", סיפרה אחותו רימה, "הוא תמיד ידע לגשת לבעיות בהיגיון ולפתור משברים באופן הוגן וצודק. בזכות תכונות אלו אנטולי היה דמות מובילה ומרכזית בקרב חבריו… עובדת היותו שחקן שחמט מקצועי הקנתה לו יכולות אנליטיות ושיקול דעת למופת, שתמיד היה לצדו ברגעים מאתגרים". בשעות הפנאי שלו אנטולי הרבה בקריאת ספרים ובהאזנה למוזיקה, ולרוב היה מאזין לזמר שהעריץ – בון ג'ובי.
כילד אנטולי היה חבר בתנועת "החלוצים" במולדובה, בלט בפעילותו והוביל מהלכים חברתיים. בהמשך, כנער הוא השתתף בחופשות הקיץ במחנות שארגנה הסוכנות היהודית, שם נחשף לציונות ולמדינת ישראל והחל ללמוד עברית. עם הזמן אף היה למדריך במחנות האלו.
עם השנים התחזקה מאוד הווייתו הציונית של אנטולי, והוא החליט לעלות לארץ לבדו, במסגרת "נעל"ה" (נוער עולה ללא הורים). "דמותו של אנטולי הייתה מאופיינת בשילוב של אינטליגנציה, השכלה, חכמה ונחישות גדולה", כתבה אחותו, "הדוגמה הטובה לכך היא עלייתו לבד לישראל". אנטולי הגיע לישראל בשנת 1996 ובשנתיים הבאות חי בכפר הנוער בבן שמן, שם השלים את ידיעותיו בעברית וכן למד לימודים תיכוניים, אותם סיים עם תעודת בגרות בהצטיינות.
במהלך תקופה זו עלתה לישראל משפחתו של אנטולי. הם התיישבו בפתח תקווה.
אנטולי סיים את לימודיו, וביום 28.10.1998 התגייס לצה"ל. הוא התנדב לחטיבת גבעתי, ושובץ לפלנ"ט (יחידת עורב, נגד טנקים). במהלך השירות אנטולי השתתף בפעילויות בלבנון ובעזה, הצטיין בכל משימותיו ומפקדיו שלחו אותו לקורס קצינים.
אנטולי סיים בהצלחה קורס קצינים ושב לגבעתי. מתחילת דרכו כקצין הוא בלט כמפקד מוכשר, אשר הוביל והנהיג את חייליו באהבה ובכבוד רב. בהיותו חייל בודד בצה"ל הוא הבין היטב את קשיי פקודיו והקפיד להעניק לחייליו חום משפחתי, ואלה סיפרו על מפקד כריזמטי מאוד, הוגן, שופע ידע מקצועי ויודע להעבירו אליהם בצורה הטובה ביותר.
בסיום שירות החובה המשיך אנטולי לשירות קבע ביחידה. הוא התקדם לדרגת סגן, ותפקידו האחרון היה סגן מפקד פלוגת עורב.
אנטולי נפל בקרב בדוגית שבצפון רצועת עזה ביום י"ג בתמוז תשס"ב (22.6.2002). שבוע לפני כן הוביל את חייליו בעת היתקלות עם מחבלים שביקשו לחדור ליישוב, ובמהלכה נפצע קשה. אנטולי הועבר לבית חולים באשקלון, אך שם נפטר כעבור שבוע.
בהיתקלות נפלו עוד שני חיילים: סמל ראשון חיים יחזקאל גוטמן וסמל אלכס גלדקוב.
אנטולי היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בסגולה, פתח תקווה. הותיר הורים ואחות.
אחרי נפילתו הועלה אנטולי לדרגת סרן.
אנטולי ושני הנופלים הנוספים באירוע, וכן שני נופלי חטיבת גבעתי מאירוע נוסף, מונצחים באנדרטה המשקיפה אל אזור נפילתם ברצועת עזה. האנדרטה הוקמה סמוך לאנדרטת "חץ שחור", בצד המערבי של כביש 232 ליד קיבוץ מפלסים.
