אלכס גנולד בט"ו בסיון תשמ"ב, 6 ביוני 1982 באודיסה שבאוקראינה, עיר חוף על שפת הים השחור. בשנה הראשונה לחייו עברה המשפחה ללנינגרד ומשם נסעו לקמצ'טקה הרחוקה והקרה זאת לאחר שאביו התמנה לרב חובל. בכל קיץ לקחו ההורים את אלכס ואת אחותו הגדולה לבקר את הסבתות באודיסה או בלנינגרד, ומידי פעם יצאו להפלגות בספינה של האב. בהיותו בן ארבע נפטר אביו, וזמן קצר לאחר מכן עזבה המשפחה את קמצ'טקה. חלפו הימים והמשפחה הקטנה למדה להתמודד עם האבדן והמשיכה את חייה בלעדיו ובשנת 1993, כשהיה אלכס בן 11, עלתה משפחתו ארצה. אמו אירנה, אחותו הגדולה מרינה ואלכס. חבלי קליטתה של המשפחה בארץ לא היו קלים, אך בסופו של דבר רכשה המשפחה חברים וידידים, למדה את השפה והחלה לחוש אהבה וקשר למדינה.
בית הספר הראשון בו למד אלכס בארץ היה בית ספר "דינור" בחולון, משם עבר לבית ספר "משאבי שדה", לאחר מכן בחר להגיע לפנימיית "בויאר" בירושלים. עם המעבר לירושלים נאלץ אלכס לוותר על הישגיו כשחיין מצטיין ב"הפועל באר שבע" אך מצא לעצמו תחביבים חדשים כמו מחשבים וכדורסל שאף בהם הצטיין. את ההתעניינות במחשבים הפך אלכס לאחד המקצועות שבהם התמחה בלימודיו והצטיין בו ביותר. בפנימייה ובבית הספר התבלט אלכס כנער בעל כושר מנהיגות ומלא שמחת חיים. הוא סחף אחריו במנהיגותו הטבעית את חבריו, ויחד למדו, בילו ונהנו מהחיים.
אלכס התגייס לצה"ל בקיץ 2001 הוא נבחר להיות לוחם בפלנ"ט "גבעתי", ושירת במוצב "דוגית" שברצועת עזה. גם בצבא כמו בבית הספר התבלט אלכס במנהיגותו החזקה והפך לאחד מעמודי התווך של הצוות. אלכס היה דוגמה ומופת לכל חיילי היחידה. לכל משימה התנדב ראשון וסחף אחריו את כל חבריו. אלכס היה לוחם מעולה, מקצועי ומיומן ושאף תמיד להצטיין. בזכות הקסם האישי הרב שניחן בו, חיוכו הכובש וכושר המנהיגות רכש אלכס חברים רבים ויצר סביבו אווירה נעימה ואוהדת. ידו הייתה מושטת בכל עת לעזור ולסייע בכל תחום. גם בקרב האחרון שבו נפל התגלתה אישיותו המיוחדת של אלכס. אלכס איתר את האויב בפעילות מבצעית בגזרת עזה ורץ קדימה לביצוע המשימה. הוא לחם בעוז ובגבורה תוך גילוי אומץ רב ודבקות במשימה, ובכך סיכל יחד עם חבריו ליחידה פגיעה חמורה באזרחי המדינה.
מפקד היחידה שבה שירת אלכס כתב למשפחתו לאחר מותו: "אלכס היה אדם משכמו ומעלה, מנהיג מלידה שהיווה דוגמה ומופת לכל חיילי היחידה. בכל תחום בכל משימה התנדב תמיד ראשון וסחף אחריו את כל חבריו… ידו הייתה מושטת תמיד בחיבה ובחינניות לעזור ולסייע לכולם. אנו, מפקדי פלוגת "העורב" וחייליה מצדיעים לאלכס. נזכור תמיד את אישיותו המיוחדת ואת חברותו האמיצה".
